הייתה זו שעת בין ערביים, כשקרני שמש אחרונות מרצדות היו על בתי כפר יאסיף. רכוב על חמור כשפניו אל הכפר וכרמי הזיתים עתיקי היומין משמשים לו תפאורה, מנציח בכתביו ההיסטוריון יצחק בן צבי, עוד בטרם היותו נשיא, את המראה הנשקף ממולו. "הבתים גבוהים ויפים, והם כולם כמעפילים לעלות ההרה.... ותמונת הכפר מרחוק מרהיבת עין ומזכירה את צפת... או נצרת, המשתרעות על גבעות...."
היה זה עוד בימים שיצחק בן צבי חבש ספסלי אקדמיה. מחפש בלהיטות סימנים לקהילות יהודיות נכחדות. בשנים ההן, כשעוד לא המציאו את גוגל והיה צריך לשבת עם בני האדם ולחקור אורחות חייהם וקורות אילן משפחתם.
תמונה רומנטית שכזו כבר אין בנמצא. מה שהיה בעבר כפר קטן, היום כמוהו כקרת הנאחזת בשארית כוחות בימים שחלפו ואינם עוד.
הכביש הראשי הסואן, המכוניות החוצות בחופזה, בתי עסק המעמיסים ופורקים מרכולתם, ופה ושם פסולת שלא נאספה, כל אלה כיסו כמעט עד תום את תומתו של כפר יאסיף.
מיקומו של הכפר על כביש 70, בין צומת אחיהוד לצומת כברי הפכוהו לאבן שואבת לכל תושבי האזור יהודים וערבים כאחד הרואים בו מאין "עיירת מחוז" בה ניתן למצוא מכל הבא ליד.
אני עליתי אל ההר. שם בשיאו, גרעין הכפר העתיק עדיין חובק בסמטאות אבן את בתיה של קהילה יהודית שהייתה ואיננה, אך עדיין קוראים לשכונה "חארת אל-יהוד" (שכונת היהודים). והרוח לוטפת את הכנסיות, ופעמוניהן קוראים בצלצולם לבוא אלי תפילה. וצריחו של מסגד וקולו של מואזין, ונשים מורטות עלי מלוחייה, ושני זקנים יושבים על ספסלי קש נמוכים, מעבירים בניחותא את חרוזי המסבחה בין אצבעותיהם המחורצות.
כפר יאסיף של מעלה, איננו דומה לזה של מטה ואפשר לבוא בטענות אל המודרנה שדחקה את עברו של הכפר במעלה ההר עד שכמעט ולא נשאר זכר מזמן אחר.
שמו של הכפר עפ"י המסורת היהודית והערבית מיוחס ליוסף בן מתיתיהו שכנראה קיבלו במתנה מקיסר רומא אספאסיאנוס פלביוס, אך ניתן לזהותו גם כ'חוסה' המוזכר בתנ"ך בספר יהושע, בין היישובים שבתחום נחלת שבט אשר: "...וְשָב הַגְבוּל חֹסָה ויהיו (וְהָיוּ) תֹצְאֹתָיו הַיָמָה..." (יהושע, י"ט, כ"ט).
החל משנת 1925 הפך הכפר לרשות מקומית ובין השנים 72 – 73 כיהנה אישה בשם וויולט חורי כראש המועצה המקומית והייתה לאישה הערביה הראשונה בישראל שנבחרה כראש רשות.
עדות ודתות
שלש דתות מסתופפות בכפר. נוצרים, מוסלמים ודרוזים. עד 1948 היה הכפר נוצרי אורטודוכסי בעיקרו, אולם לאחר המלחמה גדל הכפר בשליש, כשפאלאחים פליטי הכפרים השכנים השתכנו בו.
היהודים ישבו בכפר יאסיף עד המאה ה-19. חלקם היו "מוסתערבים". שפתם היתה ערבית, עסקו בפלחה ולבושים היו כבני המקום. הגברים החזיקו במספר נשים ואפילו גלגלו בידיהם מחרוזות תפילה.
גם בית כנסת היה לקהילה ומשקוף שנתגלה בכפר מעוטר בתבליט ובו דגם של מנורה, שופר ולולב משוייך לאותו בית תפילה. דגם מאותו משקוף העניקה מדינת ישראל לאו"ם במתנה במלאת לה 50 שנה.
במוזיאון הלובר בפאריז נמצאת דלת אבן למערת קבורה מהתקופה הביזנטית, הנושאת עליה מוטיבים יהודים שנמצאה בכפר
על הכביש הראשי נמצא בית הקברות היהודי, בו נקברו יהודי עכו, בעיקר העשירים שבהם. משום שכפר יאסיף נמצא בתחומי ארץ ישראל ועכו מחוצה לה. מצבות מספר נשתמרו ועליהן כתובות בעברית וערבית.
עפ"י המסורת, נקבר המיסטיקן רבי משה חיים לוצאטו בבית הקברות שבכפר יאסיף, אולם מצבה איין וציון מקום קבורתו בטבריה.
בכפר קיימים כמעט כל הזרמים של הכנסייה הנוצרית: יוונים אורטודוקסים (רוב), קאתולים, באפטיסטים, אנגליקנים ואפילו קופטים. אני מצאתי בה יותר משש כנסיות וניתן לבקר כמעט בכולן.
המומלצות לביקור - הכנסיה האורטודוכסית נמצאת בגרעין העתיק של הכפר. הכנסיה האנגליקאנית והכנסיה הקאתולית על ציר הכפר הפנימי.
בשיא הכפר מונומנט דתי דרוזי – אחוזת קבר נאה המנציחה את הנביא "אל חאדר" (אליהו הנביא). הכניסה לאתר חופשית בלבוש הולם.
למוסלמים בכפר שני מסגדים. המסגד העליון, פתוח למבקרים ובראשו עומד האימאם "שייח עבד", איש נעים הליכות המארח אנשים במסגד ובביתו. (המסגד פתוח למבקרים).
שוק אחד ומאכלים הרבה...
עוד מהתקופה העותמאנית וכמו שעון טורקי פועל שוק מקומי ברחבה הגדולה של הכפר מדי יום חמישי.
בעבר, היו הפאלאחים מכפרי הסביבה ופורסים תנובת השדה מלוא שטח השוק, אולם מזה שנים איבד השוק מזוהרו והדוכנים מכילים מכל טוב שוק רמלה לוד ועוד קצת...
נצא לביקור בכמה אתרים קולינאריים בכפר.
חומוס – החומוסייה שהתעלתה על כולן - "אבו-פאוזי" על הכביש הראשי. את חומוס אבו אדהם "הידוע" מצאתי רחוק מהבטחה קולינארית ואסטתית.
פאלאפל – "עוואד" ברחוב הראשי. מסורת משפחתית בת 50 שנה של גלגול כדורי פאלאפל.
שווארמה - השווארמה של אבו-מוראד כארם, עברה כבר את כל מבחני הטעימה האפשריים.
ממתקים – אמרתם ממתקים אמרתם "אל וואליד" – כנאפה "סטאנבולייה" ו"פטיר" מלא בסחלב לבן, עם כוס תה ונענע לסיום זה כל מה שצריך שם.
"אל טארויה" - אוכל ערבי עם קריצה מערבית – על הכביש הראשי מול תחנת הדלק הדרומית.
מוזיאון הנרגילות – "אל עקאד" חנות הנרגילות הנמצאת ברחוב הראשי מול תחנת הדלק הדרומית – חווית ביקור גם ללא מעשנים.
המלצה לסיום
טפסו עם הרכב לצדו המערבי של הכפר, אל קצה שכונת החווילות הנאה. שם תוכלו לשבת פניכם צופיות אל כרמי הזיתים והים הפתוח, העיר עכו ומפרץ חיפה. ואם יש בידכם את ספרו של בן צבי "שאר ישוב" תוכלו ליהנות מתיאורו הציורי על הדרך מעכו לכפר יאסיף.
אמנון גופר: מדריך טיולים המתמחה בתרבות הגלילית.
www.gofer.co.il