שנים רבות עברו מאז עזבו תושבי איקרית את כפרם הציורי ועברו להתגורר באופן ארעי (מבחינתם) בערי וכפרי הצפון והגליל .
יותר מ-60 שנה עומדת הכנסייה מיותמת על ראש ההר והריסות הכפר כמצבה לרגליה.
אין ספק, שהכפר לו היה עומד על כנו, יכולים היינו לטייל היום בין סמטאותיו הקרירות, ליהנות מפרי בוסתניו, ולפגוש את תושביו כשצלצול פעמוני הכנסייה ברקע.
כל שנשאר מהכפר הוא בית התפילה ובית הקברות. ובשטח פזורים שרידי הבתים ההרוסים ועשבי הבר מצליחים לכסות את אבני המפרחה של בית הבד הישן ולסתום ולהסתיר את פתחי בארות המים שפזורות לרוב על ההר.
טיפוס במעלה הגבעה, ואפילו טיפוס אל גגה של הכנסיה (על אחריות המטפסים בלבד) ישאירו אתכם ללא נשימה ולא בגלל המאמץ.
המקום מדהים ביופיו ובנופים הנשקפים ממנו. הכנסיה סגורה, אך סביבתה הקרובה נקייה ומטופחת ובימי הקיץ באים אליה בערגה קשישים שילדותם עברה עליהם בין סמטאות הכפר ובוסתניו.
איקרית הטביעה חותמה על מתיישביה לחיים ולמוות. כאן בכנסיה שבראש ההר הנולדים נטבלים והמתחתנים נשבעים. את המתים טומנים באדמת בית הקברות שלמרגלות הכנסיה.
לעיתים אפשר לפגוש במקום את אבו דיב שעבר לגור בכפר ראמה לשבת אתו בסוכה הארעית שהוקמה, לסובב את המסבחה, לאחוז בצינור הנרגילה, לגמוע במתינות מספל התה ולגלגל שיחות "של פעם", החל מאיפה הביאו את הנענע ועד איך קמו בבוקר בשביל לקטוף את הטבק ולשלוח את הגמלים עמוסים לחיפה הרחוקה...
חפשו לכם פינה שקטה ליד הכנסיה, פניכם אל הנוף והקשיבו אל השקט המופרע מדי פעם בפעיית הפרות מהעדר שמצא מנוחתו ממש בתחתית הכפר.
• איך מגיעים: נוסעים בכביש 899, וכשלש מאות מטר מזרחית לכניסה למושב שומרה שביל עפר מטפס אל הכנסיה.
אמנון גופר: מדריך טיולים המתמחה בתרבות הגלילית.
www.gofer.co.il